דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​אמנו רחל וגאולת ישראל ומורשתה בשירה

מבוא


מסורת ישראל מתארת את רחל אמנו כשותפה לתהליך הגאולה, ובמידה ניכרת – כמחוללתו. יסודותיה של מסורת זו בפשוטם של כתובים – בירמיהו ל"א 16-14, וגם בפרשנות מדרשית ובפרשנות של ימי הביניים (השואבת כוחה מפרשנות המדרש) לבראשית מ"ח 7. עניינו של המאמר בתיאור מקומה של רחל אמנו בתהליך הגאולה, כפי שהוא מתגלה ברבדים גלויים וסמויים של כתובי מקרא, מחד גיסא, ובתיאור זיקתו לשש יצירות פואטיות, מאידך גיסא. ארבע מהן – 'מאמע רוחעל' מאת משה צבי וינטרוב, 'מאמע רחל' מאת אייבי רוטנברג, 'מנעי קולך מבכי' מאת עידן רייכל, ו'רחל' מאת מאיר אריאל – בנות זמננו, נחשבות כעממיות 1 , קליטות, ובהירות. שתי הראשונות מבין הארבע נכתבו והולחנו בידי יוצרים מקיימי מצוות. שתי האחרונות נכתבו והולחנו על ידי יוצרים בעלי זהות דתית ואמנותית שונה. שתי היצירות הנוספות – 'מאמע רוחעל' מאת יהושע דולב ו'שיר אמנו רחל' מאת אורי צבי גרינברג – אינן עממיות ומורכבות יותר חווייתית, תימטית ואסתטית כאחת. ההטרוגניות של היוצרים ושל סוגות היצירות אינה מקרית אלא מגמתית, שכן היא מבקשת לבדוק מהו מקום הדמות בתודעה הספרותית והעממית היהודית ככלל, ולא בפרטים מסוימים שלה, הנחשבים כמי שנאחזים באופן טבעי במורשת מוסכמת. 2

1 ההגדרה הז'אנרית אינה מוחלטת, ראו, למשל, להלן, בפירוש השיר של עידן רייכל.

2 מיותר לציין שעובדת היות כתב העת קיוונים אקדמיים וירטואלי ואינטראקטיבי בעת ובעונה אחת, הוא מאפשר לקורא להיות שותף פעיל במאמר זה, כשיוסיף (ב-'פתח תגובות') יצירות נוספות, ינתחן ויצביע על זיקתן למורשה, המתוארת בראשיתו של מאמר זה.
קיוונים אקדמים