דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​משחקי מילים, מילות קסם ולחשים אקדמיים: טכנולוגיה, מונחים, מושגים ועוד..

מבוא

במאמר זה אני מבקש לסקור מנהגים אחדים של הוגי דעות, בני המאה ה-21, מתחומי עניין שונים, שהמשותף להם הוא יחס מיוחד כלפי כוחה המאגי של המילה. התזה העיקרית שלי בעניין זה היא שאנו הולכים ומאבדים את המרכיב העיקרי של האקדמיה, שהוא המבחן הביקורתי, ונסחפים לתוך מערבולות של להג מילולי חסר ערך ואפילו מטעה. אינני הראשון להצביע על התופעה הזו. במאמר זה אני מנסה לסמן את רוחב אופקיה ולהראות שהיא פשוט משתלטת בימינו על החשיבה החינוכית, בעיקר בתחום של שילוב הטכנולוגיות החדשות בחינוך.
המאמר דן במושג המילה למעשה. לגבי ראשית תולדות מושג המילה הדעות חלוקות. מתי, נניח בתרבות המערב, גילה האדם את מושג המילה? עובדה היא שהמילה "מילה" (או נגזרותיה) אינה מופיעה בתנ"ך, אלא שתי פעמים בלבד וגם הן רק בכתובים, בספר תהלים (פרק קל"ט, פסוק ד') ובפעם השנייה, בספר דניאל (פרק ב', פסוק י'). האם זה מקרה? הייתכן שימוש כה אינטנסיבי בשפה (בדיבור) ללא התייחסות מפורשת אל מילים כאל ישויות בפני עצמן? האם ייתכן שבימי התנ"ך לא היו מודעים למושג המילה, אלא רק להיגדים ולאמירות?
אין זה מפליא אפוא שוולטר אונג, מגדולי חוקרי האוריינות האלפביתית, טען שרק הדפוס הוא שהביא את ילידי אירופה לגילוי מושג המילה (Ong,1982: 118, 119, 131). לעומתו, סאנדרס ואיליץ' טענו שהמצאת הכתיבה כבר גרמה ליצירת מושג המילה (Illich & Sanders, 1988: 7 71). גוּדי היה זהיר מכולם וטען כי הכתיבה האלפביתית תרמה להתפתחותה של המודעות למילים (Goody, 1977: 115). הופעת המילה בתנ"ך בחלקיו המאוחרים תומכת בהשערה, שמושג המילה התפתח עם התפתחות השימוש בכתב. כך או אחרת, הרבה לפני המצאת הדפוס, עוד בימי יוון העתיקה וכן בימי הביניים, הוגי דעות רבים עסקו בחקר של מילים מיוחדות כמצביעות על מושגים. בימי הביניים המציאו, או פיתחו את האינדקסים, כתבו מילונים וקונקורדנציות לרוב, והתפלפלו על מהותם של המושגים (הרעיונות המוגדרים) המיוצגים על-ידי המילים שבלשון (שורץ, 1999: 191-186). הם היו אפילו מודעים לכך ששימוש לא נכון במילים עלול להוביל למסקנות מוטעות (שם: עמ' 125-123). כלומר, טענתו של אונג, בדומה לטענות רבות אחרות של הוגי דעות אחרים בדבר השפעת הדפוס, היא פשוט מופרכת (גבעון, בדפוס).
היום, כך מסתבר, במקום להשתמש במילים אנו מנערים ומשקשקים אותן, כמו קוביות במשחקי מזל, וגם מוהלים אותן לתוך שיקויי פלא ומקווים שכך נצליח להבין את המציאות ואפילו לשנותה. על כך התלונן כבר איינשטיין באומרו, כי "פילוסופים משחקים במילה כמו ילד בבובה... " (בודאניס, 2002: 225-224, הערה 13). מסתבר שבתרבות של ימינו אנו נוהגים לשחק במילים באופנים רבים ובדרכים שונות. במאמר זה אני מבקש להציג דרכים אלה בארבעה היבטים שלהן.
א. הבנת מילה לא מובנת: כיצד אנו מתנהגים כאשר אנו נתקלים במילה שאינה מובנת לנו?
ב. חשיבות המילה מול חשיבות משמעותה: עד כמה חשובה לנו המילה עצמה, יחסית למשמעותה?
ג. הפער שבין מילה ובין התכנים שלה: באילו תנאים אנו רשאים להגדיר תוכן של מילה כזהה למילה עצמה?
ד. מילים ומציאות: האם ברגע שאנו בוחרים בביטוי מסוים נוצרת מציאות שהיא מימוש התוכן של אותו ביטוי?
חשוב לי לציין שהיבטים אלה קשורים זה בזה, שכן כולם עוסקים בתפקוד המילה לעומת משמעותה. הצגתם בנפרד היא לצורך פריסת הדוגמאות השונות כעדויות להיווצרותה של תרבות של משחק במילים בימינו ולהבהרת היקף התופעה ושכיחותה.


קיוונים אקדמים