דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​משחקי מילים, מילות קסם ולחשים אקדמיים: טכנולוגיה, מונחים, מושגים ועוד..

ב. חשיבות המילה מול חשיבות משמעותה

כאשר המילה עצמה נחשבת ליותר חשובה ממשמעותה, אפשר לשנות את משמעותה ללא בקרה, כי מה שחשוב הוא המילה. לדוגמה, את המונח "הייפרטקסט" טבע טד נלסון בשנת 1965, כדי לציין טקסט במצע פיזיקלי מסוים המאורגן על-ידי מחבר הטקסט מחלקיו. בהייפרטקסט השכיח (כמו בדפי הרשת), המחבר קובע לקורא את מסלולי הנגישות והקריאה בין חלקי הטקסט. מסלולים אלה מורכבים ממעברים המתבצעים על-ידי הפעלת מנגנון הנושא את החלקים האלה באמצעות לחיצה על מקש כלשהו. והנה, מסתבר, שכאשר רעיון זה הגיע לידיהם של חוקרים נלהבים, הם פשוט שינו את ההגדרה מבלי לשנות את המונח. הוגי דעות ואנשי חינוך יכלו להפליג בדמיונם ולדבר על ההייפרטקסט כעל "טקסט-על" ולהתייחס אליו כאל ישות פועלת חדשה (שראל, 2003; גרסת רשת).

נלסון בחר במונח "הייפרטקסט" כדי להצביע על טקסטים המאורגנים בידי כותביהם בדרך מסוימת. והנה בשנת 1994 "פאולר, המצטט את ההגדרה של טד נלסון, אף מבאר ומרחיב אותה, בהתאם להתפתחות שחלה בנושא זה הלכה למעשה" (שם). איך הוא יכול להרחיב את ההגדרה של מונח שלא הוא טבע, ולהתאים אותה "להתפתחות שחלה בנושא" כאשר הנושא הוגדר בצורה ברורה על-ידי נלסון? זה לא הנושא שהשתנה אלא הרצון להשתמש במילה "הייפרטקסט" כדי לכנות משהו שלא כונה על-ידי נלסון "הייפרטקסט". צריך עתה לומר למשתמשים במילה "הייפרטקסט", שכעת היא מציינת משהו אחר. ואילו יאסקה, בשנת 2000 "מחדד את הסיפא של הגדרת פאולר" על-ידי הקביעה שההייפרטקסט הוא "צורה נרטיבית שאין לה קיום, אלא לאחר שהיא הופקה על ידי הקוראים בדרך של סדרה של בחירות שנעשו בהתאם לרצונותיהם ולהתעניינויותיהם" (שם). וכך גם סלומון באותה שנה, "כאשר הקורא עצמו הופך להיות היוצר העצמאי של הטקסט באמצעות הצירופים שהוא יוצר לעצמו." (סלומון, 2000: 21). כעת המילה "הייפרטקסט" הפכה מכינוי מוגדר עבור סוג של טקסט שבונה הכותב, לכינוי של "צורה נרטיבית" שהיא "יצירתו העצמאית" של הקורא. כךשינינו את משמעות המילה ועברנו מדיבור על מה שעשה מחבר הטקסט במנגנונים של הטקסטאל מה שעושה קורא הטקסט בתודעתו. המילה הייפרטקסט נשארה, אבל משמעותה מתגלגלת לפי רצונותיהם והתעניינותם של הוגי הדעות. אין זה מפליא שייחסו ל"הייפרטקסט" כוחות והשפעות בלתי-מבוססים.

עוד בשנת 1997 הצביע אארסת' על התכונות חסרות השחר שיוחסו לטקסטים החדשים הללו בידי אלה שהתעלמו מהמשמעות המקורית של המונח "הייפרטקסט" (Aarseth, 1997: 76-86). מסתבר שרוב התכונות הנחשבות כחידוש גדול של הטקסטים האלקטרוניים המאורגנים כהייפרטקסט, כולל המצבים שבהם הקורא חופשי ליצור את מסלולי הקריאה שלו בטקסט כרצונו, הושגו כבר לפני קרוב לאלפיים שנה במעבר הטכנולוגי החשוב מהמגילה לספר הכרוך (Aarseth, 1997: 76-86; וכן, גבעון, בדפוס). נדמה כאילו הוגי דעות אלה (ורבים אחרים) הפיקו בעצמם צורה נרטיבית מהמילה "הייפרטקסט" ומהבלבול שהם יצרו.

 
הביטויים לזלזול במשמעות המילים הם רבים. כאשר אנו נתקלים בטקסט מתורגם ובו מופיעות מילים כגון "מוח" או "מושג", לעולם לא נוכל לדעת מהו התוכן המקורי שלהן. בפרט, לא נדע מה היו המילים בשפת המקור שתורגמו למילים האלו. האם "מוח" הוא תרגום ל-"Brain" או אולי גם ל-"Mind"? האם "מושג" הוא תרגום ל-"Concept" או ל-"Term" או אפילו ל-"Word"? לפעמים הסטייה המתבטאת בתרגום היא יצירתית ממש. לדוגמה, בתרגום העברי של הרצאותיו של הפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן על עבודתו בתורת הקוואנטים, על "התיאוריה המוזרה של אור וחומר", ספר מומלץ ביותר לכל מי שרוצה להביע דעה על מצבה של הפיזיקה במאה ה-20 (פיינמן, 1996א: 19) נמצא את הביטוי: "כאשר אני נוקט במושג 'אור' במהלך הרצאותיי". במקור נכתב משהו אחר לגמרי: "כאשר אני אומר 'אור' בהרצאות אלה" (Feynman,1988: 13). עצתי לקורא הביקורתי היא, שכאשר נתקלים בתרגום עברי בכלל, ובמילה "מוח" או במילה "מושג" בפרט, כדאי לבדוק את המקור. במקרים רבים, המתרגם העברי מנסה לשפץ את המקור, וכל מה שמצליח הוא להטעות את הקורא.

אכן, משימת התרגום אינה משימה קלה. כאשר בארה"ב יוצא לאור ספר עם תת-כותרת כמו "הביוגרפיה של המשוואה המפורסמת ביותר בעולם", בתרגום לעברית, תת-הכותרת, משום-מה, הפכה ל"סיפורה של התגלית הגדולה בהיסטוריה" (בודאניס, 2002). האם המתרגם חשב שהקורא הישראלי יירתע מכותרת שמופיעה בה המילה "משוואה" יותר משיירתע ממנה הקורא האמריקני? האם פתרון לדאגה זו מצדיק שינוי משמעות שכזה? הרי כל תוכנו של הספר מורכב מהסבר היסטורי של משוואה ספציפית מסוימת. בחלק אחר של התרבות המערבית, ספר שכותרתו המקורית היא "רפואת תנודות" (או "רפואת ויבראציות"), בתרגום לעברית, הכותרת הפכה ל"רפואת תדרים: ספר הלימוד השלם לריפוי אנרגטי" (גרבר, 2008). אין ספק ש"רפואת תנודות" אינה נשמעת טוב בשפה העברית, אבל תדרים אינם תנודות ואינם אנרגיה ולא מדד של אנרגיה. התוצאה היא שבספר המיועד לקרב את הקורא לשיטות טיפול רפואי, שבסיסן המדעי מוטל עדיין בספק, המונח העיקרי הפך ממונח אוּניווֹקלי למונח אקוויווֹקלי, כי לפעמים מדובר בספר על תנודות, לפעמים על התדירויות שלהן ולפעמים על האנרגיה הנישאת עליהם. אלו הם שלושה דברים שונים.

כבר הזכרתי את תלונתו של איינשטיין בנוגע למשחק במילים. היא הייתה מכוונת כנגד המשחק שמשחקים רבים במילה "יחסות" המופיעה בביטוי "תורת היחסות". תורת היחסות אינה עוסקת ביחסיות של הכול. אדרבא, היא עוסקת בקביעוּת המוחלטת של חוקי הטבע במערכות יחסיות שונות. מי שמנסה להבין את תורת היחסות על-ידי פירוק הביטוי "תורת היחסות" ולא על-ידי בירור של תוֹכנה של תורת היחסות, נופל למלכודת של ההתעלמות מן החשיבות של המשמעות של ביטויים. משחק דומה נעשה גם במילה "אי-ודאות" שמופיעה באחד מעקרונות מכניקת הקוואנטים. נהוג לפרש אותה כאילו בגילוי "עקרון אי-הוודאות" נמצא שהידע המדעי הוא לא ודאי. כאילו דבר זה לא היה ידוע מראשית ימיו של המדע האמפירי עוד בימי הביניים (שוורץ, 1999: 127). דרך אגב, עקרון אי-הוודאות נקרא בפיו של הייזנברג, "יחסי אי-הוודאות", והוא חל אך ורק על זוגות מסוימים של מדידות בו-זמניות ולא על כל המדידות (סמבורסקי, 1972: 511). הביטוי "יחסי אי-וודאות" אינו מטעה כמו הביטוי "עקרון אי-הוודאות" (פיינמן, 1996א: 57, הערה 3).

 

קיוונים אקדמים