דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​משחקי מילים, מילות קסם ולחשים אקדמיים: טכנולוגיה, מונחים, מושגים ועוד..

סיכום

אופי השימוש במילים בתרבות היום הוא מורכב ומעורפל. לכן הפרדתי בין ארבע הסתכלויות השונות זו מזו לכאורה: (1) ההסתכלות, שלפיה יש למילה משמעות, אלא שהיא שחבויה במילה עצמה או בהקשר שלה; (2) ההסתכלות, שלפיה המילה חשובה יותר ממשמעותה ולכן מייחסים למילה, באופן פעיל, ערפיליות של משמעויות; (3) ההסתכלות, שלפיה המילה והתוכן שלה, קרי משמעותה, נחשבים כזהים; (4) ההסתכלות, שלפיה שימוש במילים ובביטויים חדשים, ללא הגדרה ברורה של משמעות עבורם, יכול לקבוע וליצור מציאות או להתייחס אליה. טבעי שהתופעות האלה מעוררות תחושה של בלבול, מכיון שהן נובעות מבלבול. בתחום החינוך, ובעיקר בתחום "הטכנולוגיה בחינוך", כמו בתחומי העיון במשמעות התרבותית של "הטכנולוגיה", מצליחים הוגי דעות רבים לבלול את ארבע ההסתכלויות האלה לנזיד אחד. עם זאת, אין ספק שהשימוש המבלבל הזה במילים הוא תופעה המופיעה בתחומי דעת רבים.

אנו חיים בתרבות הרעבה לתקשורת, אבל תקשורת מוצלחת חייבת להתרחש על-ידי אחזור מידע מוצלח, כלומר על-ידי התגברות מעשית על המגבלות ההכרחיות של הערוצים המשמשים בתקשורת. אנו מוקפים בשימושים רבים בערוצי תקשורת רבים: טקסטים, קול, תמונות, שלטי חוצות, סרטי וידיאו ומה עוד. ערוצים אלה ממומשים באמצעים טכנולוגיים שונים, חדשים אף מרהיבים, בתבניות שונות ובתצורות שונות. בכולם מתעוררת בעיית אחזור המידע, שאף פעם אינה ניתנת לפתרון מוחלט אלא רק לפתרון פרגמטי. אבל צריך להודות, כי משחקי המילים הנהוגים כיום בחינוך ובאקדמיה, אינם עוזרים לתקשורת. הם כנראה תוצאה של מגמה תרבותית רחבה ובלתי-נשלטת, שהשפעתה ההכרחית היא קעקוע כל אפשרות ליצירת תקשורת ברמת הצלחה סבירה. גם התקווה ליצור ידע בתחום המפגש שבין ה"טכנולוגיה", ה"פדגוגיה" ובין תוכן הוראה זה או אחר, חייבת להתבסס על תקשורת ברורה. ללא שימוש במונחים ברורים ויציבים יחסית, כנהוג בתחומי הידע המעשי המקצועי המצליחים בתרבותנו, הצלחות במפגשים כאלה יישארו בהכרח, "איים" מבודדים (סלומון, 2010), של תרבויות מבודדות שקפאו על שמריהן בגלל היעדר תקשורת עם תרבויות אחרות, כדוגמת טסמניה (ברשת: Ridley, 2010).
אברוגינים
ארבעת האבורג'נים הטסמנים האחרונים ששרדו
מתוך ויקיפדיה

כפי שטען פיינמן, בסוף הדוח המפורסם שלו על אסון המעבורת "צ'אלנג'ר" בשנת 1986: "כדי שטכנולוגיה תצליח, המציאות חייבת להיות עדיפה על-פני יחסי-ציבור, כי בטבע אי אפשר לשטות." (Feynman, 1989: 237). משחקי המילים, כמו אלה שתוארו במאמר הזה, הם ניסיונות לְשַׁטות במציאות, ובעיקר בעצמנו.

קיוונים אקדמים