דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​משחקי מילים, מילות קסם ולחשים אקדמיים: טכנולוגיה, מונחים, מושגים ועוד..

א. הבנת מילה לא מובנת

בארצנו גדל דור של צעירים שלימדו אותם, שאין צורך להשתמש במילון כאשר נתקלים במילה לא מובנת. הם למדו במפורש שכדי להבין את משמעות המילה יש לנחש אותה על-ידי התבוננות בהקשר שהמילה מופיעה בו. כל זה טוב ויפה, למשל, ברכישת השפה הראשונה, אבל לא כבסיס לשליטה בשפה מקצועית, בתחום דעת מקצועי. ללא שימוש במילון של שפת המקצוע לא ניתן להבין את משמעותן של המילים בשפה זו. במקרה של מונחים בשפת המתמטיקה, כמו "חבורה", "חוג" או "שדה" המייצגים מושגים מתמטיים מיוחדים, אפילו עיון בהגדרות אינו מספיק להבנתם- דרושים דוגמאות, המחשות ותרגילים אחדים כדי שהם יובנו לאשורם.

Elements of Technology
שער הספר יסודות הטכנולוגיה 1829

היום נהוג אפילו להאמין שמשמעותה של המילה ניתנת לגילוי מניתוח של המילה עצמה. למשל, כאשר שאלתי לא מכבר את תלמידיי לתואר שני, לְמה, בדרך כלל, מתכוונים כיום במונח "טכנולוגיה", התגובה המידית של כמה מהם הייתה לפרק את המונח לרכיביו: "טכנו" ו-"לוגיה" כדי לגלות את התשובה לשאלה מתוך בירור משמעותם. אלא מאי, מאז שהנהיגו את המילה (במאה ה-19) כשם כולל של מגוון תחומי דעת של יישומי מדעים באמנויות השימושיות, התחלפה משמעות המילה עד ללא הכר.

 

בהקשר האמנויות השימושיות והשימוש המדעי בכלים, המונח "טכנולוגיה" בא לעולם כנראה בשנת 1829 בכותרתו של הספר "יסודות הטכנולוגיה". היה זה אוסף של רשימות להרצאות שכתב פרופסור לרפואה בקתדרה ליישומי המדעים והאמנויות השימושיות באוניברסיטת הרווארד, ג'קוב ביגלו (Bigelow, 1829), בקורס של "יישומי המדעים באמנויות השימושיות". כלומר הטכנולוגיה הייתה ההסבר המדעי העומד בבסיס האמנויות השימושיות ועדיין לא האמנויות השימושיות עצמן.

קארל מרכס, עוד בכרך הראשון של ספרו "הקפיטל" (Marx, 1867), השתמש במונח "טכנולוגיה" פעמים אחדות. אם נבדוק בנוסח המקורי בגרמנית, נגלה שהוא התנודד בין שימוש במילה "טכנולוגיה" ובין שימוש במילה "טכניקה", כדי לציין בעיקר את הידע המדעי ביישומו למטרות הפקת תוצרים.

biglow
ג'יקוב ביגלו 1787 – 1879

בשנת 1891, כאשר נוסד המכון של מסצ'וסטס לטכנולוגיה, ושלוש שנים מאוחר יותר כאשר יצא לאור גם כתב העת "Technology Review" בהוצאת MIT, המונח "טכנולוגיה" קיבל הכרה אקדמית כשם הראוי לידע המדעי הבא לידי יישום בתעשייה ובתחומים שימושיים אחרים, וכידע הראוי להילמד במוסדות אקדמיים. מוסדות אחרים הלכו בעקבות MIT והשתמשו במונח "טכנולוגיה" כחלק מכובד של שמם. עשרות שנים אחריהם, לפני כשלושים שנה, גם האגף לחינוך מקצועי במשרד החינוך, שינה את שמו ל"אגף לטכנולוגיה".


אבל בראשית המאה ה-20, במשך עשרות שנים, המונח "טכנולוגיה" עוד לא היה שגור כלל בלשונם של הוגי הדעות. למשל, וולטר בנימין, במאמרו המפורסם על עבודות האמנות ב"עידן הרפרודוקציה המכנית", בסוף המאמר (בפרק XI פעם אחת וכמה פעמים באפילוג), כאשר הוא דן בטכניקה ובאמצעים טכנולוגיים באופן כוללני יותר, הוא לא השתמש במונח אחד כדי לכנות בו את "הטכנולוגיה" ולא השתמש כלל במונח "טכנולוגיה". מתרגמיו לאנגלית, בעשור האחרון, הכניסו את המונח "טכנולוגיה" לתרגום של המאמר ללא הערה או הבהרה (Benjamin, 1936). ברטראנד ראסל, בספרו "היסטוריה של הפילוסופיה המערבית – והקשר שלה לנסיבות פוליטיות וחברתיות מימי קדם ועד לזמן הווה", שיצא לאור לראשונה ב-1945, מייחס להתפתחות הטכנולוגיה חשיבות רבה בביסוס מעמדו של המדע במאה ה-16, אלא שהוא אינו משתמש כלל במונח "טכנולוגיה", לא בהקשר הזה ולא בשום מקום אחר בספרו. הביטויים שהוא משתמש בהם הם "מדע שימושי" כנבדל ממדע עיוני (Russell, 1959: 492-493) ו"טכניקה" או "טכניקה מדעית" (שם: 493, 494). ביצירה "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי (1932) אין שימוש במונח "טכנולוגיה". גם ב"סוף דבר" שהאקסלי הוסיף למהדורה חדשה יותר של ספרו בשנת 1946, נמצא התייחסות אל "הישגי המדע בהשפעתם על הפרט" ללא שימוש במונח "טכנולוגיה". אפשר למצוא שם התייחסות אל מדע, אל הנדסה, אל שימושים מחרידים בטכניקות שונות, אבל לא אל הטכנולוגיה כמהות כללית.

ברצוני לציין כי בספרות המקצועית, בתחומים המוכרים כיום כטכנולוגיים מובהקים, כמו יישומי הפיזיקה או פיתוח טכניקות לתקשורת, עוד בשנות ה-50, לא נמצא זכר למונח "טכנולוגיה". לדוגמה, בספרו של קולין צ'רי על התקשורת האנושית (Cherry, 1957) שיצא לאור על-ידי "דפוס הטכנולוגיה" של MIT, המונח "טכנולוגיה" אינו מופיע, לא בטקסט של הספר עצמו ולא בכותרות של אף אחד מ-367 המקורות המאוזכרים בספר, למרות שלפחות 100 מהם עוסקים במישרין ובמפורש בהנדסת תקשורת ואותות, במכשירים ובמכונות אלקטרוניים, במכונות חישוב ואוטומציה, ובכל מיני טכניקות הקשורות בתקשורת. הטכנולוגיה, כנושא עיוני כללי ולאו דווקא דיסציפלינרי אקדמי, תחת השם "טכנולוגיה", התגלתה כנראה רק אחרי מלחמת העולם השנייה.

והנה, בשנת 1964 נפתחה באוניברסיטת הרווארד "תכנית על טכנולוגיה וחברה", במימון של חברת IBM לחקירת יחסי הגומלין בין "התפתחויות טכנולוגיות" ו"שינויים טכנולוגיים" והיבטים חברתיים שונים (Oettinger & Marks, 1969). בדברי המבוא לספר של אוטינג'ר, כתב מְנהלה של התכנית, עמנואל מֶסְתֶנֶה, כי "אנו מבהירים שטכנולוגיה היא יותר מאשר רק חומרה. אנו מבינים אותה כמכשירים במובן כללי, לרבות מכונות, אבל גם מכשירים אינטלקטואליים ולשוניים והטכניקות האנליטיות והמתמטיות החדישות. בקיצור, אנו מגדירים טכנולוגיה כארגון של ידע למטרות שימושיות" (שם: ix). מטענות אלה משתמעות לפחות שתי מסקנות. בין המאה ה-19 לשנת 1964, המונח "טכנולוגיה" התגלגל מכינוי עבור מכלול של תחומי דעת טכניים המבוססים על מדעים, לשם כולל של חומרות,אך ב-1969, הטכנולוגיה הובנה כתחוםרחב ביותר,של ידע שימושי מאורגן, המקיף גם מכשירים לשוניים ואינטלקטואליים. מה שמסתנה מציע, למעשה, הוא לכלול גם את האלפבית וגם את הדידקטיקה, שהם ללא ספק מכשירים אינטלקטואליים, במסגרת המושג החדש המכוּנה "טכנולוגיה".

היום קשה לקבוע למה הכוונה כאשר נאמר או נכתב דבר-מה על "הטכנולוגיה". אין שום פסול בשינויי משמעות של מונח. גם אין שום פסול ביצירת מונח כולל לכמה עניינים הנחשבים כקרובים זה אל זה. הפסול הוא בשינוי המשמעות תוך כדי ערפולה והסתרתה. לדוגמה, המונח "שדה" משמש במתמטיקה ובמדעים בכמה משמעויות. במתמטיקה יש שדות של מספרים שונים ויש שדות של וקטורים, ובפיזיקה יש לנו שדות כבידה ושדות אלקטרו-מגנטיים. לכן, בכל טקסט בסיסי במדעים דואגים לספק זיהוי חד-ערכי לשימוש המיוחד במונח באמצעות הבהרה או הגדרה. בדרך כלל, השימושים במונחים הם עקביים ומשמעותם מוכרת היטב למי שמכיר את ההקשר. אבל היום, כאשר אנשי חינוך מבקשים לשלב את "הטכנולוגיה בסביבות ההוראה", כך ש"הפדגוגיה תוביל את הטכנולוגיה ולא להפך", אין זה ברור כלל למה הכוונה במונח "טכנולוגיה". ברור שאין מדובר בסתם הכנסת מכשירים לכיתה, שהרי כאלה יש רבים. מצד אחר, לפי גישתו של מסתנה, הטכנולוגיה כוללת הן את האלפבית והן את הפדגוגיה, ולכן אין כל חידוש בשילוב הטכנולוגיה בסביבות ההוראה. אבל, אם "טכנולוגיה במהותה היא תופעה חברתית הכורכת טכניקות של ביצוע פעולה באמצעות כלי כלשהו, משמע מערכת של ידע, תפיסות ומיומנויות, ביחד עם תרבות שלמה של הנחות, נורמות התנהגות, אמונות ועוד" (ז'אק אלול, 1964, אצל סלומון, 2000: 9), לא ברור כלל למה הכוונה במונח "טכנולוגיה", כאשר רוצים לנהל שילוב מערכת מורכבת זו בסביבות ההוראה. האם השימוש ברהיטים בכיתה אינו מהווה דוגמה לשילוב של טכנולוגיה בחינוך? כמובן שמרוב התלהבות מהרעיון העשיר הזה, פשוט נשכחת מאתנו העובדה, שהטכנולוגיה, במובנה המצומצם, של שימוש כלשהו במכשירים דיגיטליים אלקטרוניים, הוטמעה בתחומי מעשה רבים ללא כל הפלפול ההגותי הזה. מכל מקום, האנטומיה של המילה "טכנולוגיה" לא תעזור כלל להבנת הכוונה ב"שילוב הטכנולוגיה בסביבות ההוראה".

משמעותן של מילים היא בעיה לא פשוטה. הלשון הטבעית (כלומר זו שבשימוש של בני האדם, בדיבור ובכתב, בתקשורת היומית שלהם עם בני אדם אחרים) מתפתחת גם על-ידי יצירת שימושים חדשים במילים ישנות, כלומר על-ידי גלגול משמעויות התפתחותי וסביר. לכן, כאשר מכירים את הגרעין הבסיסי של משמעותה של מילה, ההקשר יכול לעזור לנו בניחוש המשמעות המסוימת שלה. בתחומים מקצועיים נהוג לפתח טרמינולוגיה מיוחדת (כלומר יוצרים מאגר מונחים מיוחדים) על-ידי הגדרות מיוחדות וקבועות לכל הקשר של שימוש במונח. רק על-ידי פנייה אל ההגדרה המפורשת והמוסכמת של המונח המקצועי אפשר להבין את משמעותו.

בימי הביניים כבר זיהו את הבעייתיות בשימוש במונחים שאין להם משמעות ברורה ויחידה. למשל, עוד במאה ה-13, התיאולוג הפרנציסקאני יוהנס דונססקוטוס הבחין בין מונחים אקוויווֹקליים (שמשמיעים כמה מושגים שונים) למונחים אוּניווֹקליים (המשמיעים, כל אחד, מושג יחיד). הוא ידע לטעון שמונחים אקוויווֹקליים מביאים לסתירות לוגיות ולמסקנות לא תקפות (שורץ, 1999: 189-190).
 

קיוונים אקדמים