דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ספרות על ידי עשייה

אסתר אזולאי

מבוא


במאמר שפרסמתי בשאנן תשס"ט, "הפוטנציאל הרב אמנותי של טקסט ספרותי ומימושו- עיון עיצוב דרכי קריאה ועיצוב דרכי הוראה" (אזולאי, 2009), הצבעתי על כך שביצירות ספרותיות רבות קיים פוטנציאל פרפורמטיבי אחד או יותר, שניתן לממשו. כמו כן, הצבעתי על מתודת עיון יצירתית בטקסט ספרותי. מתודה זו מנסה לזהות בטקסט יסודות שיש בהם פוטנציאל למימוש הטקסט באמצעות דרמה, פנטומימה, ריקוד, ציור ותבניות גרפיות. שיטה זו מכינה את הטקסט לצורך מימושו הייחודי על פי היסוד האמנותי המצוי בו, וקוראת את הטקסט תוך מימוש הפוטנציאל שזוהה. במאמרי התייחסתי, כאמור, גם לזיהוי יצירות אמנות המשוקעות בתוך יצירה ספרותית כלשהי, וכמו כן באפשרות לבדיקת צורות גרפיות המעוצבות בסמוי, בעיקר בטקסט שירי.
  במאמר זה אני מבקשת להתייחס ביתר הרחבה במיוחד לצורות גרפיות סמויות בשירה ולציורים סמויים, המובלעים בשירה, או לתיאורים המעוררים אסוציאציות לציורים מוכרים ולאפשרות לקיים שיח בינם ובין היצירה הספרותית.
במאמר האמור טענתי שהפוטנציאל הוא כוח מסוים של סוגי אמנות שונים, כגון: דרמה, פנטומימה, ריקוד, ציור, מוזיקה, שהטקסט הספרותי עשוי לטמון בחובו. את הפוטנציאל הזה ניתן לאתר ולזהות, ואז להכין את היצירה לקראת מימושה על פי אותו כוח או כוחות נוספים שזוהו. מימוש הפוטנציאל האמנותי הספציפי מאפשר להוציא מן הכוח אל הפועל את היסוד האמנותי הייחודי החבוי בטקסט הספרותי שבו עוסקים, ולהוסיף היבטים חדשים לפרשנותו.
מתודה זאת מאפשרת הבנה מחודשת של היצירה בדרך לימוד המשתפת את הקורא בתהליך יצירתי הנובע מהטקסט עצמו. היא מובילה לתובנות רעננות חדשות על היצירה ומזמנת גם דרכי הוראה מגוונות שבהן משתתפים הקוראים. התובנות העולות מהשימוש במתודה לגיטימיות בתורת הפרשנות, ואי-אפשר להתעלם מהן כאשר מכינים את הטקסט לקראת מימושו, והן לא עולות בהכרח במהלך עיון המבוסס על פרשנות על פי תורת הספרות. למעשה, מתודה זו תואמת, במידה מסוימת, את עניין המפתח הדידקטי (ריבלין, 1968) ואת סוגיית המפתח הפרשני של הטקסט (טוהר ואזולאי, 2007).
המאמר מניח אפשרות לקיומה של קריאה פעילה במליאה, בקהילייה של תלמידים או של סטודנטים לספרות העוסקים יחדיו בקריאת טקסט - ענף הקשור לתאוריה של 'תגובת הקורא' (reader response) (וולפגאנג, 1975; רומן, תש"ס). שיתוף הפעולה בין הקורא ליצירה על פי מתודה זו אינו מתמצה בהנאה אסתטית בלבד, אלא תובע, כאמור, זיהוי הפוטנציאל האמנותי הספציפי שמצוי ביצירה מסוימת, הוכחת קיומו, הכנת הטקסט לקראת מימושו ומימוש פוטנציאל אמנותי המצוי בטקסט. להשלמת שיתוף הפעולה בין הקורא לטקסט מוצא הקורא עצמו עובר ממצב סביל כקורא, למצב פעיל ויוצר באופן אמנותי.
הגישה המוצעת בזה עשויה לפתח ולטפח ראייה תלת-ממדית ומרחבית של הקורא את הטקסט, ואף פונה אל הכוח המדָמֶה שלו. העבודה עם הטקסט בדרך זו עשויה להביא לפלורליזם מחשבתי ולמנוע את השתעבדות היצירה הספרותית לשבלונות מסורתיות. ניתוח הטקסט במתודה זו פותח אפשרויות נוספות לפרשנות הנובעות מפערי מידע שעל הקורא (היוצר) להשלימן, פעמים בשל אי-מוגדרותו של הטקסט. השלמה אישית זו מאפשרת כיווני מחשבה רבים מקוריים, שלא תמיד יעלו בדרך של ניתוח ספרות רגיל.
עליי להדגיש, שאין בכוונתי לומר שמתודת קריאה זו מחליפה את מקומה של מתודת קריאה מקובלת, אלא היא נדבך לעיון שונה, שעשוי לזמן רובד פרשני מקורי.
לשם הדגמת המתודה המוצעת אשתמש בדוגמאות שחלקן מבוססות על יצירות ספרות שמקובל לראות בהן ספרות קלאסית, וחלקן על יצירות הנמנות עם יצירות ספרות ילדים קלאסית ומודרנית.
'פוטנציאל' של ציור ניתן יהיה לזהות על פי תיאורים חזותיים מפורטים של דמות, מקום או חפץ; או על פי צורה גרפית של שיר שניתן לזהות תוך הסתכלות על המבנה הגרפי של הטקסט; או תוך הסתכלות בטקסט על ידי הפיכתו לכיוונים שונים. כך ניתן יהיה לעמוד על הקשר בין התוכן ובין המבנה הגרפי או הציורי של השיר. לעתים הטקסט של השיר מצייר ציור, ואם נלך בעקבות התיאור או נדמיין אותו, נוכל לזהות ציור מוכר וידוע החבוי בין שורות הטקסט.
לסיכום: על ידי מימוש 'פוטנציאל ציורי' ניתן "לשבור" את הלימוד הלינארי של הטקסט הספרותי ולהעשירו באלמנטים המאפיינים סוגי אמנות אחרים, שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי בטקסט הספרותי בגלל אופיו ומגבלותיו, ובכך אף להרחיב את גבולות הטקסט.
לפוטנציאל פרפורמטיבי זה אפשר לקשר את האינטרטקסטואליות, הטוענת לעירוב של טקסטים שונים בתוך יצירה ספרותית אחת.לשיטתי אתייחס לציור כאל טקסט.
במאמר זה, אנסה לעמוד ביתר פירוט על המאפיינים של 'הפוטנציאלים' של היסודות הציוריים בטקסט תוך הדגמתם; תוך זיהוי הציורים המפורסמים שבין שורות הטקסט; ותוך התייחסות לתובנות שניתן להפיק ממימוש הפוטנציאל של תחומי האמנויות הללו, המצויים בטקסט הספרותי.


קיוונים אקדמים