דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אסטרטגיה ליישום חינוך לקיימות במוסדות חינוך

דיון

 
מאמר זה מציג תפיסה אסטרטגית כוללנית להתנהלות של מוסדות חינוך, המושתתת על 13 עקרונות. עקב כוללניות הגישה, מוצע לחתור ליישום העקרונות האסטרטגיים באופן משולב בתכנית הלימודים. יישום של עקרונות בדידים ובלתי-מקושרים זה לזה, לא יוכל להניב את תוצרי הסינרגיה המצופים מיישום משולב. לתפיסת הכותבות, יישום העקרונות האסטרטגיים הוא רלוונטי בטווח רחב של קבוצות גיל, החל מהגן ועד למוסדות להכשרת מורים.
המאמר מציג את העקרונות ברמת החזון ואינו מעמיק במגבלות היישום ובתנאי המימוש שלהם. סוגיות אלו דורשות מחקר וליבון מקיפים, החורגים מגבולות המאמר הנוכחי. עם זאת, יועלו כאן מספר נקודות לדיון עתידי בהקשר לשתי הסוגיות הללו.


מגבלות יישום

למיטב ידיעת הכותבות, רוב המוסדות בארץ העוסקים בחינוך סביבתי מיישמים רק חלק מהעקרונות שהוצגו. להלן מוצעים הסברים לקשיי היישום:
  • מתצפיות שנערכו בבתי ספר סביבתיים על ידי מחברות המאמר, עולה כי מבין שלושת ממדי האסטרטגיה המוצעת, הממד שזוכה להתייחסות הפחותה ביותר הוא הפדגוגיה. בתי ספר מנסים ליישם ידע חדש בפדגוגיה ישנה, שחוסר יעילותה כבר הוכח (Eilam & 2011Trop). כישלון הפדגוגיה מונע מהחינוך הסביבתי מלהניע את בתי הספר לקראת שינוי עמוק. תאוריות בסיסיות ביותר בחינוך המודרני, הקיימות כבר עשרות שנים, כמו תאוריית ההבניה, מעלות אבק על מדפי האקדמיה ואינן מיושמות ביום-יום של חיי בית הספר. בחלק מבתי הספר, ממשיכים להורות חינוך פרונטאלי מיושן: מורה בתפקיד מעביר ידע ותלמידים פאסיביים בתפקיד מקבלי ידע (Sterling, 2003; Stevenson, 2007). בתי ספר ממשיכים להציג בפני תלמידים פתרונות "בית ספר" לבעיות מורכבות ולא מובנות מאליהן. להערכת מחברות המאמר, לא ניתן לטפל בבעיות המורכבות של קיימות באופן יעיל באמצעות אותם כלים פדגוגיים ששלטו בכיפה במשך כל המאה ה-20, שבמהלכה הבעיות של פיתוח בר-קיימא רק הלכו ותפחו.
  • קיים דגש יתר על הצגת עשייה סביבתית, לעתים תוך התעלמות מהתהליך החינוכי שהוא לבו הפועם של החינוך. הגישה לחינוך סביבתי היא לעתים טכנית ולא מהותית (Stevenson, 1987; Sterling, 2003).
  • הערכת תכניות הלימודים לוקה בחסר. בתהליכי ההערכה שנצפו על ידי המחברות במספר בתי ספר סביבתיים הדגש היה על השאלה: האם הפרויקט הסביבתי השיג את מטרותיו? לדוגמה: מה היה מספר ההורים שהחלו בייצור קומפוסט בבית בעקבות מהפעילות ההסברתית של התלמידים? במערכי הערכה אלו לא נצפתה רפלקציה על התהליך החינוכי, ולא היה עיסוק בסוגיות כגון: לשם מה ועבור מי נדרשת הפעילות ההסברתית? מה הם הכלים הפדגוגיים שיושמו במסגרת התהליך? מי הם השותפים וכיצד באה לידי ביטוי ההשתתפות שלהם? אילו דילמות ערכיות הועלו ועל ידי מי? מה היו הלבטים של התלמידים בנושא? האם חל שינוי בתפיסות הערכיות של המשתתפים וכיצד בא השינוי לידי ביטוי?

תנאי מימוש

כאמור, אבני דרך למימוש האסטרטגיה חורגים ממסגרת הדיון במאמר זה. הללו צריכים להוות חלק ממסמך מדיניות, שהוא תוצר של דיונים בין בעלי העניין הרלוונטיים. להלן יובאו רעיונות אחדים לגבי תנאים הנתפסים ככיוונים חיוניים בתהליך. הרעיונות מתייחסים לשתי רמות יישום: רמת המדיניות הממשלתית ורמת בתי ספר.

א. יישום מדיניות ממשלתית
  • להערכת הכותבות, אין בכוחם של בתי ספר יחידים למנף תהליך כולל ושלם של חינוך לקיימות. גם בספרות לא נמצאו דיווחים על בתי ספר בודדים שהצליחו ביישום אסטרטגיה כוללת מהסוג המוצע. לעומת זאת, הצטברו לא מעט עדויות על הצלחות במסגרת מדיניות כוללת והכוונה אסטרטגית על ידי משרדי חינוך וגופי ממשל, כדוגמת ממשלת ניו זילנד. במאמר זה נמנו דוגמאות בולטות להצלחות כאלה, כמו פרויקט SEED, המאגד משרדי חינוך במדינות האיחוד האירופאי. לנוכח ממצאים אלו, נראה כי בתי ספר צריכים לפעול במסגרת מדיניות כוללת התומכת ביישום האסטרטגיה המוצעת ומגבה אותה בתקציבים הולמים. יישום האסטרטגיה כרוך גם בביצוע תהליכי הכשרה וליווי של הצוותים החינוכיים. למרבה הצער, אין בארץ גוף מוסדי המציע מדיניות מלווה באסטרטגיה ליישום חינוך לקיימות ונותן גם מענה כולל לצרכיהם של מוסדות החינוך. מנהלים ומורים בעלי חזון חותרים, לא פעם, בדד כנגד הזרם, ולעתים מתייאשים ומרפים.
  • ברמת המדיניות, הגישה המוצעת היא לשלב תהליכים המכוונים מלמעלה כלפי מטה (top-down) עם תהליכים המכוונים מלמטה כלפי מעלה (bottom-up). סטיבנסון Stevenson, 2007)) הפנה את תשומת הלב לבעייתיות הנעוצה בכך שאנשי חינוך נשארים מחוץ לדיון, אך נדרשים ליישם תהליכים חינוכיים, שהם לא היו שותפים בגיבושם. מומלץ כי במסגרת יישום אסטרטגי של מדיניות ממשלתית יהיה שלב מקדים של מיפוי פרויקטים ויוזמות ואיתור מחנכים ופעילי שטח. הללו צריכים לעמוד במרכז החשיבה, העשייה וההפצה של מדיניות ממשלתית. שילוב של קובעי מדיניות ומעצביה, בעלי יכולת ביצוע, עם מחנכים ועם אנשי שטח בעלי חזון ויכולת יישום, יכול לייצר תהליכי עומק רבי-משמעות בחינוך. מדיניות, טובה ככל שתהיה, לא יכולה להיות מיושמת בוואקום, כהכתבה מלמעלה. עם זאת, חינוך לקיימות, יעיל ככל שיהיה, לא יכול להיות אפקטיבי כפרויקט של אדם אחד או של אנשים יחידים.
  • קיים צורך חיוני לפתח מדיניות המכוונת להקמת מערך כולל ומוסדר של רשתות תקשורת בין בתי ספר סביבתיים בארץ. לעתים שוררת בקרב מנהלי בתי ספר סביבתיים סגירות ותחרותיות הדדית, זאת לעומת התלהבות להציג את עבודתם בפני גורמי חוץ. בהעדר סינרגיה הנבנית על בסיס תקשורת ורשתות, המערך כולו אינו מצליח להמריא. בתי ספר מנסים שוב ושוב להמציא את הגלגל, משקיעים אנרגיות בייצור ידע שכבר קיים ונוסה במקומות אחרים, ואינם נהנים מהתוצרים הפוטנציאליים של איגום משאבי הון אנושי וידע. העדר התקשורת והתחרות הסמויה והלא עניינית מותיר את בתי הספר בכוחותיהם הדלים. וכך, רבים בתי הספר הסביבתיים, שלמרות מאמציהם אינם מצליחים למנף את החינוך הסביבתי מעבר ליישום הטכני שלו.
    בהקשר זה ראוי לבדוק אם התחרות הסמויה בין בתי הספר והעדר שיתופי פעולה הינם תולדה של מדיניות ממשלתית, שבאופן לא מודע מעודדת תחרות ולא מתגמלת על שיתופי פעולה. דוגמא לכך היא מיזם כמו תחרות בין בתי ספר ב"שבוע איכות הסביבה". עוד ייתכן, כי בתי ספר פועלים מתוך תחושה שהמשאבים מוגבלים ועל כן עליהם להאפיל על אחרים על מנת לזכות בהוקרת הממסד.


ב. יישום בבתי ספר

בהיעדר מדיניות כוללת ובהיעדר תקשורת בין בתי ספר סביבתיים, יש חשיבות רבה להמשיך ולעודד את בתי הספר לפתח את החינוך הסביבתי הבית-ספרי בהתאם ליכולות העומדות לרשותם. להלן מספר הצעות לבתי ספר:
  • בתי ספר יעשו שימוש במסמך עקרונות זה לצורכי רפלקציה פנימית על מידת היישום של העקרונות ומידת הרלוונטיות שלהם לקידום המטרות החינוכיות של כל בית ספר.
  • בתי ספר שיבחרו לאמץ את העקרונות יוכלו לעשות זאת בהדרגה באמצעות הטמעת מרכיב אחד לפחות מבין כל אחד משלושת ממדי האסטרטגיות (התנהלות בית הספר, מודל ההוראה ומאפייני פדגוגיה). הטמעת מרכיבי האסטרטגיה צריכה להיות מלווה בהערכה. ההנחה היא, שתוצרי הסינרגיה עשויים להיות מפתיעים ומעודדים.
  • מתצפיות שנערכו בבתי ספר עולה, כי מבין שלושת ממדי האסטרטגיה, ממד הפדגוגיה, זוכה להתייחסות הפחותה ביותר בבתי ספר. מומלץ כי בתי ספר יטו את כפות המאזניים מבחינת השקעת משאבי זמן וכוח אדם לטובת פיתוח תחום הפדגוגיה. מהפדגוגיה יבוא השינוי ועליה יושב המבנה כולו. מבנה בית-ספרי איתן, המחנך לקיימות, לא יקום על יסודות פדגוגיים רעועים שפג תוקפם. המשמעות המעשית היא הפחתת ההשקעה בהפקת תוצרים נראים לעין והגברת ההשקעה בעבודה בקרב צוותי ההוראה על הקניית מיומנויות הוראה בקבוצה, למידה בקבוצה, רפלקציה, ליבון ערכי ודיון ביקורתי, כמתואר במאמר זה.

לסיכום, מסמך העקרונות האסטרטגיים נכתב עבור מוסדות חינוך, כאשר ברקע למסמך ניצבות תחזיות לגבי השלכות שינויי האקלים על ישראל והעולם (IPCC Plenary XXVII, 2007). חלון ההזדמנויות הצר העומד לרשות קובעי המדיניות לבלימה ולהיערכות מחייב גם את מערכת החינוך להתכונן ולהכין את התלמידים לקראת הבאות. בוגרי מערכת החינוך כיום נדרשים להיות בעלי מיומנויות בקבלת החלטות מושכלת בתנאי אי-ודאות הולכים וגוברים, כמו גם בעלי אתיקה סביבתית מתאימה. ברחבי הארץ, עוד ועוד בתי ספר מצטרפים למאמץ החינוכי וסוללים את דרכו של החינוך לקיימות. שילוב ידיים של הממסד החינוכי, בתי הספר ואנשי מחקר יכול לסייע למנף את החינוך לקיימות ולהצעיד את מערכת החינוך לקראת האתגרים הניצבים בפניה.
 
תודות:
תודה לגב' דפנה רודיק, מנהלת בית ספר "אפק" אקולוגי ניסויי. השיחות עימה היוו השראה לכתיבת מאמר זה.
תודה לד"ר דורית באום ולד"ר מיכל יובל עבור הערותיהן המעשירות.
קיוונים אקדמים