דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

​מעולם המתמחים - מרחב להתפתחות אישית

מדברי המתמחים

המתמחים מרבים לתת משוב חיובי להתמחות.

מתמחים משנת תשע"ה בשנה א של ההתמחות ציינו:
"הקורס תורם לי רבות להתפתחות המקצועית והאישית שלי ונותן לי כוחות לצמוח. מגוון הכלים והאנשים והמרצים עימם נפגשתי בקורס מצמיח ומאפשר לבחון את עצמי מולם";
"הקבוצה תומכת, משתפת, אווירה מכילה"; "רוכשים ידע וכלים לפיתוח מקצועי";
"מאוד נחמד לי להגיע בימי חמישי-הכרתי אנשים טובים ועשיתי חברויות חדשות, אווירה מקבלת, סביבה נעימה ומזמינה. מבחינת הלמידה-אני נחשפת לרעיונות שמעוררים בי השראה להמשיך ולהעמיק בדברים ספציפיים שמעניינים לי או מעסיקים אותי";
"אני מרגישה הרבה  יותר בטוחה בהוראה. אני מגוונת מאוד בהוראה וקיבלתי משובים מצוינים מתלמידותיי. תודה!";
"הלימודים חייבו אותי להסתכל על הבחירות שלי ועל השתייכותי המקצועית ולבחון אותה מחדש".

אותם המתמחים בשנת תשע"ו, בהיותם בשנה ב, עם סיום סמסטר א, ציינו את התרומה של כל נושאי ההתמחות להתפתחותם המקצועית. הם העידו:
"הנושאים מעניינים ורלוונטיים"; "המגוון האנושי בתוך קבוצת הלמידה מזמן נקודות מבט רבות מגוונות וחדשניות, מפגש בינאישי מרתק";
"דרך העברת החומר, קצב העברת החומר, הדוגמאות מהשטח תרמו ללמידה שלי";
"תרם לי לחשוב מחדש על דרכי ההרצאות שלי במכללה";
"הגישה של למידה חוויתית וקשירה של תכנים לניסיון לחיים הן המשמעותיות ביותר"; "למדתי כלים חדשים, רעיונות להוראה בדרך סדנאית";
"חל אצלי מעבר מהוראה מסורתית שממוקדת בי כמרצה להוראה אחרת בה יש שיתוף והתמקדות בלומדים";
"הסדנאות היו חווייתיות ומעוררות למחשבה, ואף ציידו אותי בכלים להמשך";
"כיף לבוא ללמוד במסגרת האווירה הנעימה ותומכת";
"זו הענקת מתנה לעצמי- זמן איכות לעצמי. היכרות עם קולגות מעשירות, מצמיחות, חברות. העשרה מקצועית בקשר ישיר עם עבודתי כמדריך פדגוגי- חינוכי";
"אני מרגישה שינוי אמיתי ובחינה מחדש של ערכיי כמורה. תודה!".

גם בשיחות עם הבוגרים ניתן משקל נכבד להתמחות זו בהתפתחותם המקצועית.

נירה מרכוס, בוגרת ההתמחות בהדרכה, הנחיה והוראה, בשנת תשע"א כתבה:

  • מהי הצידה לדרך שלקחתי אתי?

שנים רבות אני עובדת בשיתוף פעולה עם מדריכות פדגוגיות במסלולים שונים. לאחר לימודיי בהתמחות פיתחתי עם המדריכות דרכי עבודה נוספות. נוצר שיתוף פעולה שונה ממה שהיה בעבר בעקבות המודעות שהתפתחה בי לאחר לימודיי בנושאים כמו: מיומנויות הדרכה והנחיה, ניהול דיון, מודלים וסגנונות של הדרכה, הנחיה ואימון, דגמים של עבודה שיתופית, שיחת משוב רפלקטיבית ועוד. אם בעבר עבדתי כמעט רק מול הסטודנטית, תוך יידוע המדריכה, הרי שהשנה עבדתי מול שתיהן - המדריכה והסטודנטית.

  • האם אני מרגישה שהתפתחתי מקצועית? ובמה?

הלמידה הייתה חווייתית והקבוצה הייתה מדהימה. שמענו הרצאות, השתתפנו בסדנאות, עבדנו בקבוצות ובזוגות וגילינו האחד את השני.

ניצלתי את הלימודים למחקר עצמי (self study). במהלך הלימודים בהתמחות הכנתי שתי עבודות לסיום שנת הלימודים. חקרתי את התנהלותי בקורסים בהם לימדתי ודרכי התקשורת שהתפתחו במהלך הקורסים המתוקשבים. למדתי רבות על עצמי ועל דרכי ההנחיה וההדרכה שלי.אני מנסה באמצעות ההנחיה המתוקשבת ליצור דיאלוג ייחודי בין הסטודנטיות וביני, וזה מאפשר לי כמרצה לענות מיידית לצרכים הייחודיים של כל סטודנטית.

התמיכה שקיבלתי מהמדריכות, ההערה וההארות במהלך העבודה פתחו בפני כיווני מחשבה ודרכי מחקר חדשים שלא נפגשתי בהם לפני העבודה.

  • מה אני מציעה לשנות, להוסיף?

קשה לי לדעת על מה להמליץ. תיאוריות חשובות וחייבות להיות צמודות להתנסויות בקבוצת העמיתים. חשוב להרבות בשיחות שהיו לנו במפגשים הטיוטוריאלים: התרחש שם שיח עמיתים שבו ניתן היה ללמוד על ההתנסויות של חברינו לעבודה במכללות השונות, ולהתמודד במשותף עם בעיות דומות. לי אישית, מאוד עזר כשהצגתי את העבודות שלי שבהן שיתפתי את הקבוצה בדרכי ההנחיה שלי.

 

ליאת מירב, בוגרת ההתמחות בהדרכה, הנחיה והוראה בשנת תשע"ה כתבה:

"בוקר. אני בדרכי לשיעור ראשון במכללת סמינר הקיבוצים. מכללה חדשה, קורס חדש, סטודנטים  אחרים. המכללה האחרת שבה אני מלמדת  מזה מספר שנים  היא  עבורי   כמו בית שני. האם גם כאן ארגיש בבית? האם גם  כאן ארגיש שאני מזמנת למידה משמעותית, חוויתית , התנסותית לסטודנטים כדי שייקחו זאת הלאה?
מילותיה של נורית, הטיוטורית המופלאה שלי במופ"ת בשנתיים האחרונות, מהדהדות בי: "עמדי ישר, זקוף, את מדהימה, יש לך הידע, היכולת, תאמיני בעצמך, את אמיצה, יש לך הפתיחות והמודעות להתבונן לשנות, להתמודד."
אני נכנסת לכיתה בחיוך ובגב זקוף, פותחת בסבב הכרות, מספרת על עצמי בקצרה, בצניעות אבל מתוך הכרה אמיתית בעובדה שאני במקום הנכון, שיש לי הידע והיכולת להפוך את השיעור למעניין, משמעותי ומאתגר, אותנטי  ודיאלוגי, לא להיבהל משאלות מאתגרות או מקושי, להצליח להפעיל חידון kahoot  , לזמן מטלות רלבנטיות יישומיות שיהפכו את הידע בשיעור  לידע מחולל.
ובמושג הזה "ידע מחולל" טמונה בעיני עיקר תרומתן של השנתיים שחלפו עלי בהתמחות  בהנחיה הוראה והדרכה למורי מורים, במכון מופ"ת. הידע הדרוש בתחום הדעת (הגיל הרך והוראה ותכנון לימודים) היה שם, לצד מאגר בו שמשו בערבוביה: תאוריות וגישות פדגוגיות, אסטרטגיות הוראה, והתנסויות בשטח. נרשמתי להתמחות כי חשבתי שזה פשוט יגדיל לי את מאגר "הפטנטים" בסל ההדרכה והוראה במכללה. אך במהרה התבררה התמונה. כאן באים לרכוש ידע, שלא יוכנס אחר כך אחר כבוד למגירה עם  התווית המתאימה, אלא יתקשר כהלכה עם ידע אחר וכמאמר פרופ' קרול גולדפוס (עמה זכינו להיפגש) "למידה משמעותית היא כאריגת קשרים,  חיבור נקודות על פני מפת דרכים, אשר הולכת ומתחזקת ככל שנחזור ונעסוק בנושא מספר פעמים, בכל מיני דרכים". כי ללמוד פרושו לקשר.. ובשנתיים אלה בהתמחות רכשתי כלים שיאפשרו לי לקשר, למצוא את דרכי האישית האותנטית על פני מפת הדרכים המורכבת הזאת, הקרויה הוראה ולהפוך את הידע שלי לידע מחולל, ידע שיוביל וינחה אותי בשביליה המורכבים של ההוראה וההדרכה ויאפשר לי להתבונן בהן באורח רפלקטיבי ולחולל את השינוי כאשר הדבר מתבקש.
כן, לא עוד פטנטים בסל, לא ספר מתכונים, אלא התבוננות מעמיקה כדי להבין היטב מאין באתי? לאן אני הולכת? ובעיקר מדוע? ולא לחשוש לשאול,לתהות, להתלבט, וגם להישאר עם שאלות  לא מעטות, ולאמץ לליבי את דבריו של יאנוש קורצ'אק אל מול האתגרים: "קשה,  אפשר אפילו לומר קשה מאד – מסכים אני. בקשיים נתקל כל איש, ואילו לפותרם בדרכים שונות. התשובה תהא נכונה רק באופן יחסי, כי החיים אינם אוסף של שאלות אריתמטיות, שלכולן תשובה אחת ודרכי פתרון, לכל היותר, שתיים" (קורצ'אק, כיצד לאהוב ילדים, עמ' 15).

בטרם הגעתי ללימודי ההתמחות הייתי כאותו אדם, בסיפור חסידי ידוע[1], התועה ביער מבלי דעת  מהי הדרך הנכונה, ופוגש לפתע  אדם אחר ההולך לקראתו, ומתמלא שמחה, בעיקר  מתוך האמונה שהנה נמצא האדם שיראה לו את הדרך הנכונה. בטוחה הייתי שאלמד רבות על הדרך הנכונה מפי המרצים וחבריי לכיתה בהתמחות , הופתעתי לשמוע כי אף הם, אנשי המקצוע, תועים לעיתים (למרות שהם נעים ביער ההנחיה ההדרכה וההוראה ימים הרבה), והם היו נכונים לחלוק עמי תעיות וטעויות.  ועוד יותר, בדומה לסיפור החסידי, הם היו נכונים ללווותני במסע, ולחפש יחד דרך חדשה ללא הנחות ובלי קיצורי דרך,  ולהכיר  שהספק הוא חלק מהמסע אל למידה והוראה משמעותית ואותנטית".

 

[1] סיפור זה נהג ר' חיים מצאנז לספר מדי שנה לפני אמירת סליחות


מעולם הבוגרים